ערר על החלטת בימ"ש מחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים-נדחה

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט  צ' זילברטל) בתיק ב"ש 10195/07 מיום 6.11.2007.

           כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

           לפי הנטען בכתב האישום, מכר העורר לסוכן משטרתי, בחמש פעמים שונות, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ- 2 ק"ג.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בירושלים בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           בית משפט השלום (כבוד השופטת ר' שלו- גרטל) קבע ביום 20.9.2007 כי מצד העורר נשקפת מסוכנות הנגזרת בין היתר מאופי העבירה נשוא כתב האישום. עוד קבע בית משפט השלום כי בנסיבות מקרה זה אין כל הצדקה לבחינת חלופת מעצר וממילא גם אין טעם בהזמנת תסקיר מעצר.

           על החלטתו של בית משפט השלום ערר בא כוח העורר לבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר) אשר הורה ביום 25.9.2007 על קבלת תסקיר מעצר ועל החזרת הדיון בעניינו של העורר אל בית משפט השלום אשר ישקול אף את המלצת התסקיר.

           בית משפט השלום דן מחדש ביום 5.11.2007 בעניינו של העורר והורה על שחרורו לחלופת מעצר וזאת על פי המלצת שירות המבחן.

           על החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' זילברטל) אשר קבע כי על אף התסקיר החיובי, חלופת המעצר אינה מהווה פיקוח הדוק ואפקטיבי הנדרש עבור העורר אשר נאשם בסחר בסמים ועל כן קיבל את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           מכאן הערר שבפניי, בו טען בא כוח העורר כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את המלצת שרות המבחן בדבר חלופת מעצר. עוד פורטו נסיבותיו האישיות של העורר ובהן העובדה כי לא סיפק סמים לאיש מלבד הסוכן המשטרתי, היעדרו של עבר פלילי מכביד וקיומו של רצון להיגמל ולהשתקם. משכך, לא נשקפת מן העותר מסוכנות לציבור ובוודאי שמעצר בית מהווה חלופה המאיינת כל מסוכנות שכזו.

           מנגד, טוענת המשיבה, כי כנגד העורר עומדת חזקת מסוכנות אשר מקבלת חיזוקים מנסיבותיו הספציפיות של המקרה: התקופה הארוכה של ביצוע העבירות, ההיקף והכמות של העסקאות אשר באחת הפעמים הגיעו לעסקת מכר תמורת 24,000 ש"ח וכן הקשר של העורר עם סוכני סמים אחרים אליהם הפנה את הסוכן המשטרתי. עוד הדגישה המשיבה את חולשתה של חלופת מעצר הבית במקרה של עבירות סחר בסמים.

           לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ומשעיינתי באסמכתאות הרבות שהגיש בא כוח העורר ובהחלטותיהן של הערכאות קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

           הלכה היא כי שאלת קיומה של חלופת מעצר הולמת, אינה כפופה רק להמלצת שירות המבחן והיא נקבעת לאחר שבית המשפט שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים לנסיבות המקרה הפרטני בהם נכלל גם תסקיר שירות המבחן (בש"פ 6786/07 אבו זיאד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (14.8.2007)).

           בענייננו מדובר בעבירת סחר בסמים בכמות בלתי מבוטלת של 2 ק"ג משקל נטו ובסכום כספי כולל של 33,700 ש"ח. עבירת הסחר בסמים הינה אחת העבירות החמורות הקיימות עלי ספר וזאת עקב פגיעתה הקשה בחיי החברה הסדירים, כמו גם הסכנה הרבה שזו נושאת לשלום הציבור. פגיעה זו אינה מוגבלת אך לסוחרים "מקצועיים" הרואים במכירת הסמים כאל עסק ומקור לצבירת עושר, כי אם גם לסוחרים "בלתי מקצועיים" אשר סוחרים בכדי לממן שימוש עצמי בסם.

           לאור המסוכנות הגבוהה המתקיימת במקרה של סחר בסמים ציין בית משפט זה בעבר כי:

"ככל שמדובר בסחר בסמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהא להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר (בש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (12.3.2007)).

(וכן בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (6.5.2003); בש"פ 294/06 בלעום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (21.2.2006)) . בהחלטתו פירט בית המשפט המחוזי נימוקים כבדי משקל אשר הביאוהו למסקנה כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים חלופת מעצר. בין היתר ציין בית המשפט את הצורך בפיקוח צמוד והדוק אשר אינו מתקיים ככלל במעצר הבית ובפרט בתנאי מעצר הבית אשר הוצעו במקרה דנן.

           על כן שוכנעתי כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של העורר ומשכך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

           סוף דבר, דין הערר להידחות.

           ניתנה היום, ד' בכסלו התשס"ח (14.11.07).